חיים משלנו מאת ליאת רוטנר

חיים משלנו

ליאת רוטנר

איתי, נעמי, דינה, ישי וחבריהם עוד לא סיימו את גיל ההתבגרות והנה הם כבר יוצאים אל העולם הגדול. הם עוברים לגור בדירות משלהם, בלב תל אביב, ולראשונה בחייהם עומדים להתמודד עם העצמאות.

נעמי, דינה ואורטל הדתיות נכנסות למסגרת השירות הלאומי, שמעמתת אותן עם אתגרים שלא הכירו מעולם, עם אהבות חדשות ועם העולם החילוני הזר. איתי, שהתרגל כל חייו להיות הכוכב החברתי הקולני והמצחיק, נאלץ לראשונה לשתוק במשך תקופה ארוכה עקב מחלה במיתרי הקול, חוויה לא פשוטה שמגלה לו דברים חדשים על עצמו ועל הסביבה. ישי, דתי־לשעבר שעבר תאונת דרכים ונשאר נכה, פוגש שוב בנעמי, חברת ילדות, שמעוררת בו רגשות חדשים־ישנים כלפיה וכלפי העולם שהשאיר מאחוריו. גם כפיר, סהר והודיה מצטרפים לחבורה, כל אחד עם אופיו המיוחד, ומגלים שהשנה הזאת עומדת להיות מאתגרת ומרתקת, ובעיקר שנה שתשנה אותם ותפתח את הצוהר לטיבם האמיתי כבני אדם.

היי כולם! איך החופשה? מקווה שבין הטיולים ובילויים הצלחתם להכניס כמה דקות לספר טוב:) אם לא, תנסו את חיים משלנו. אני פשוט **מאוהבת** בספר הזה. 

אם קראתם את קיץ אחד ביחד, תנו לגדול בשקט, לנצח בגדול או מעורב ירושלמי אתם בטח זוכרים את איתי ביטון. אם לא, תתכוננו להכיר את אהובי. מצחיק ומדהים כרגיל, הוא חוזר לככב בספר הזה, רק הפעם לא כתלמיד בתיכון אלא כמבוגר שמתכוון לבלות עד תאריך הגיוס שלו. גם נעמי חוזרת (ממעורב ירושלמי) ואני שמחה להגיד שאהבתי אותה הרבה יותר הפעם. יוזמת, פועלת, זורמת, והעיקר חברה טובה, היא הוסיפה המון לקבוצת החברים שעליה תקראו.  אבל אל תדאגו, משכיף בספריה של ליאת רוטנר הוא שלא צריך לקרוא את הספרים הקודמים כדי להבין. סיפור חדש לגמרי, רק עם רמזים והופעות קטנות של דמויות אהובים מהעבר. הפעם אני חייבת להגיד שכל הדמויות שונים בתכלית זו מזו, אבל אפשר להקשר - ולהבין את כולם. בנים, בנות, דתיים, חילונים, חוזרים בתשובה, יוצאים בשאלה, פופולארים ושקטים- זה כמו      בספר.glee

כרגיל, ליאת רוטנר הדהימה אותי בכמה נכון הדברים שנאמרו. על בנות דתיות שבכלל בכלל לא דוסיות, על איך שאדם העובר זרם אף פעם לא יכול באמת למחוק את ההשפעות שיש לעולם שגדל בו עליו.  וגם בסוף, למרות מה שחשבתי שיהיה, כי הרי ככה תמיד נגמרים הספרים הסרטים, קיבלתי מכה חזקה של חזרה למציאות, ולמה הדבר (טוב, הקשר) שרציתי שיהיה לא היה עובד.  חוץ מזה, בתור תלמידה אמיתית בפנימייה, אהבתי איך שהציגה נכון (כמו תמיד:)) את החיים המשותפים של בנות השירות הלאומי בדירה. המריבות., הסידורים, השיחות נפש, והרגעים המצחיקים היו אמיתיים לגמרי. אני פשוט מעריצה את הסופרת הזאת! 

הייתה לי רק בעיה אחת קטנה בספר. כמו שבאה לידי ביטוי הגאונות הטיפוסית של ליאת רוטנר,כך גם הייתה את שיא העלילה הטיפוסית שלה. תמיד יש בספריה את הילדה המרשעת (נראה אתכם מנחשים אותה בתחילת הספר) שמקנאה בחלשה שאותה אוהב הבחור אז היא מנסה להרוס את הקשרים של כולם וכמעט כמעט מצליחה עד שמגלים אותה בדרך כלל בגלל שמרוב כעס היא בטעות פולטת משהו.  עכשיו, שלא תבינו אותי לא נכון, זוהי שיא טוב, רק שמרוב שהיא עושה את זה כל פעם זה ניהיה צפוי ומאכזב.  אבל זה לא הורס את הספר, הוא עדיין כמעט מושלם בעיני. 

אני רק רוצה להוסיף לתקציר הנ"ל את הדמויות אורטל ודינה, שממש אהבתי (אורטל היא בערך אני בפנימייה:)) 

קיצר, תקראו, שה שווה את זה, מבטיחה!